בלוג הפיה השחורה

* ביוטי * צרכנות * אופנה * ביקורת מסעדות * עיצוב פנים

אני. נודיסטית.

מדבר. צילום: אביגיל לאפין גרא

מדבר. צילום: אביגיל לאפין גרא

יש לי חברה נודיסטית. מה זה אומר? זה אומר שהיא אוהבת להתפשט. זה אומר שכשהיא הולכת לקנות בגד ים היא קונה רק חלק תחתון. זה אומר שכל שבוע היא עושה טיול למדבר ואני יודעת שיום למחרת יחכה לי במייל מקבץ תמונות. מה זה מקבץ, בוק. שלה בעירום.

ואני לא מקנאה, למרות שזה כאילו מתבקש לקנא בפתיחות שלה עם הטבע, בהתחברות שלה או כל השיט הזה שהרוחניים אומרים. ממש לא. אני תנו לי להיקבר מתחת לפוך, גם בקיץ, ולראות סרטי אימה שירגשו אותי וינתקו את מוחי מאלפיים מחשבות לדקה שרצות שם ולהתרכז בסרט. מה ביקשתי?
אבל לא. היא שיכנעה אותי. שיכנעה אותי הכלבה לנסוע איתה למדבר. רק אני והיא. בסדר.
אז נסענו. כל הדרך פירפרה לי הבטן וחשבתי איך אני אתחמק מרגע האמת כשאצטרך על רקע ההרים העצומים והיחפים להתפשט. נהיה לי חם. נהיה לי קר. נהיה לי קבס ולא הצלחתי להתארגן על אף תירוץ. יאללה, חשבתי, נאלתר כבר משהו כשנגיע.
אז הגענו.

ברור שלא מיד התפשטנו, יא סוטים. טיילנו, עם בגדים, טישרט וג'ינס, אם שמעתם על זה. טיילנו, עישנו, חלקנו אייפוד (אני את האוזניה הימנית) עישנו, אכלנו סנדוויץ עם עגבניה מיוזעת מארומה, עישנו, ואז מצאנו איזה צל מתחת לעץ שיטה מזדקן שנראה כאילו פקח עין עצלה והביט בנו, הדבר הכי מרגש שקרה לו באלפיים שנה האחרונות.

היא ישר התחילה. בלי לומר מילה או להזהיר לפחות. כנראה ידעה עם מי יש לה עסק. אני הובכתי עד עמקי נשמתי השחורה. למה צריך את החרא הזה? ממש נוח לי עם הבגדים תודה. אחרי חמש דקות היא כבר צרחה עלי שאין שם אף אחד ושאשתחרר, כוסאמק. ביקשתי את האופציה לפיסת בד מסוג שק לכסות את הראש. זה לא התקבל בברכה. אז התפשטתי.

מבוכה מבוכה מבוכה. מאז גיל חמש לא התערטלתי ככה בפרהסיה. למה מישהו צריך להיחשף למפגן הצלוליט המרהיב שלי? למה? ניסיתי לנשום תוך כדי סריקת האזור כאילו אני חייל במארב שעוד שניה חיזבאללה טרלללה מזנק עליו ואונס אותו יחד עם כל הכפר. עישנתי סיגריה. ואז נרגעתי. ואז הזזתי את רגל ימין שבעשר הדקות האחרונות הייתה די משותקת. ואז הרוח נשבה לי בין הרגליים. ואז חייכתי. ואז היא חייכה. ואז צחקנו, ורצנו, וכאב בכפות הרגליים אבל למי היה אכפת, צילמתי אותה והיא לא אותי. היא לא אותי. והיה נעים ככה כשהרוח כמו צעיף מאה אחוז כותנה משחקת בקימורים של הגוף, והיה משוחרר, והיה אחר. כי כזה הוא המדבר. תמיד איכשהו הוא מוצא דרך מכשפת לתעתע ולהקפיא את שאר הדברים שלא קשורים אליו ולהחדיר את הצחחה (שממה+צחיח, מילה חדשה, הפנימו) המטהרת שלו. כי אני מדבר.

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביגיל לאפין.

מדבר. צילום: אביגיל לאפין גרא

מדבר. צילום: אביגיל לאפין גרא

מדבר. צילום: אביגיל לאפין גרא

מדבר. צילום: אביגיל לאפין גרא

מודעות פרסומת

2 תגובות על “אני. נודיסטית.

  1. yanacogan
    17/06/2012

    חוויה מעניינת והיה כיף לקרוא.
    בפעם הבאה תקראי לי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: