עלילות קופיקו בדאנג'ן

באחד הבקרים של שנת 2007, החליט קופיקו שהפעם הוא רוצה לנסות תעלול חדש. לשם כך טיכס עצה וחשב על מקום פורענות בעיר השקצים תל-אביב בו יוכל לממש את מעשה הקונדס. "מאז ספר ההרפתקאות האחרון שלי, 'קופיקו מביא ביד', לא הולכתי שולל אף בריה ומשעמם לי רצח. אפילו לפלות כינים מהתחת זה כבר לא שוס גדול", חשב לעצמו קופיקו וקפץ ונתלה בזנבו על השנדליר החדשה שלקח בהשאלה מהשכנה סבטלנה. נו, ההיא שהוא הציץ לה כשהיא מתקלחת והיא תפסה אותו וקראה ללוכד נחשים אחרי שראתה שהוא מביא ביד. טוב, זה קרה ממש אחרי שסיים את מעלליו בספר "קופיקו במילואים".

התישב קופיקו ידידנו השובב מול מסך המחשב, לא לפני שסיים לנקות את הכתמים באובססיביות. "איפה אמצא לי מקום בו הבחורות יפות מראה ומחשבתן נתונה לעינוג גברים שעירים לא קונבנציונאליים החובבים חמידת לצון וסיפורי גוזמאות כמו שכמותי?" מילמל לעצמו קופיקו תוך כדי גיגול מסיבי. את מבוקשו מצא תוך דקותיים באתר מועדון הדאנג'ן, אליו החליט לשים פעמיו באישון לילה.

כדי להיכנס לדמות פישפש בארונו למצוא מלבוש הולם. ליד תחפושתו מ"קופיקו חיילת מילואים" והחלוק של "קופיקו אחות רחמניה" מהימים בהם חיפש את זהותו המינית אשר בסופו של דבר קיבלה זהות מפוצלת בשם צ'יפופו (מעניין למה עד עתה לא נכתב הספר קופיקו אצל הפסיכולוג), מצא פיסת ויניל שממנה, בשילוב שאריות טקסטיל מוכתמות, יצר את הבגד האולטימטיבי לערב רווי הרפתקאות זה.

באותו לילה, בערך בשעה אחת אחר חצות, קיפץ לו השובב בהתלהבות אל עבר העיר המיוסרת המעוטרת בארומת שתן נצחית, יפו. קופיקו התגנב אל חלון הדאנג'ן וניסה להתגנב פנימה דרך הסורגים, אך אשכיו היו לו למכשול. הוא הביא ביד וזלג פנימה בקלילות תוך כדי שהוא מסתנוור מהגבירות יפות המראה בחליפות העור והלטקס. "תמיד חשבתי שלטקס זו רק לביבה" לחש באוזניה אכולות הפירסינג של אחת שענתה לו באיווחת שוט. ולעזאזל, הוא אהב את זה.

קופיקו החליט שזה הרגע שלו לממש את המטרה אליה התכנס בערב זה ומיד קפץ על חישוקי הברזל שהשתלשלו מהתקרה וצרח בקול צורמני ומרוגש: "כולכם יד לפה, הטו אוזן, שימו אזנכם כאפרכסת, ואז אספר לכם מה פירוש המושג פטיש", כך קופיקו מול הקהל שמרגע לרגע השתלהב, ולאו דווקא מדבריו של היצור השעיר. "הנני מצהיר בזאת כי היום, הערב, אקח לי למלכה את האשה האכזרית ביותר שתמצא בדאנג'ן ואעשה לי אותה לאשה חוקית שכן אדם אמיד אנוכי", כך היתל, והתאפק לא להביא ביד מול ההמון שהתכנס קשוב מתחתיו.

יד שרירית ומקועקעת תפסה בזנבו של קופיקו ותלשה אותו מאזיקי הענק עליהם התנדנד. חיש מהר נקשר המעיק לקיר-אבן מולו נעמדו מיטב הדומיות, עצבניות ולא מווסת. "יש לתלוש את שיניו ולעקור את לשונו של המעיק הכעור הזה" ייעצה אחת ושמה ידיה על מותניה ופיסקה קלות את רגליה הנתונות במגפי עור מבהיקים שהגיעו לה עד אזור השחלות. "אני בעד מתת מלקות רגילות עד שתיפח רוחו ונשמתו תחזור לטחור ממנו זחלה ובו לא זורחת השמש" התלבטה שניה. קופיקו, שלא התרגש כך מאז סיים לתת השראה לספר "קופיקו וקוקורצ'ה הזמר מחונטוזה" התכונן נפשית למפגש עם הבורא.

–המשך יבוא–

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביגיל לאפין.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s