כשאמא מתה (סיפור קצר)

ישבה אל מולו וחייכה כשמתחת לשולחן כפות רגליה התכווצו. גם רצפת האגן הייתה מכווצת, ואפילו הבטן העצלנית שלה גילתה שחוץ מקיבה נשאר שם חתיכת שריר מזויין אז גם אותו היא כיווצה. היא המשיכה לחייך וכשסיימו יצאה מהחדר, שפופה, ברגליים כושלות, והלכה לחדר השירותים.
לא כל יום מודיעים לך שאמא מתה. אמא. לפחות הכלבה השאירה משהו, ודי הרבה מסתבר, כך אמר הרגע העו"ד הכמוש שניחם בצורה כל כך מנויילנת ורק החיוך שלה העשוי פלסטיק אל-חלד חצץ בינם לבין הצחחה שעמדה בחדר המצהיב. ועכשיו היא בשירותים מביטה אל המראה ורואה סחבת אדם מקומט עם זוג עיניים כבויות שאיבדו מזמן כל תקווה והפכו למאפרה של החיים. וניסתה לבכות ויצא לה רק קול גרוני יבש. היא שתתה מים ישר מהברז והם זלגו לה על הסנטר מתפצלים כשהגיעו לשומה המכוערת ששנאה כל חייה אך לא יכלה להיפרד ממנה במחי ניתוח קטן.

והוא אמר לה שהיא מתה בשירותים. כמו שמגיע לה חשבה, כמו שמגיע לה. אשה רעה, אשה מכה, אשה מאוד רעה ושנואה שלא אהבה חיות, או ילדים, או עציצים או ילדים שישבו לה על הספות או בעצם על הכיסויים של הספות שאף פעם לא חשפו את הצבע האמיתי של הרהיט רווי העשן שהתאבד זה מכבר מתחתיו. והיא שמחה, והיא קצת יותר חייכה, והיא דמיינה איך היא מתה בשירותים ואז היא עוד יותר חייכה. חיוך מכוער, אבל לפחות חיוך. או עווית, כי מזמן כבר שכחה איך מחייכים.
או שבעצם סיפוק הוא כמו חיוך מבפנים של הנשמה, לא? כך חשבה כשנזכרה בסיפוק העובר בגופה כשהיא מסיימת ליצור פסל. וכשהיא מסיימת ליצור פסל היא צועדת לאחור, נושפת נשיפה ארוכה ושואפת אוויר חדש ומסופק, שזה כמו חיוך. כן. זה ממש ממש דומה לחיוך של הנשמה.

וזה היה באשמתה. הכל היה באשמתה, ברור. המכות, השנאה, חוסר התקשורת עם האמא, המוות של אבא והבדיחה הפרטית של אלוהים על חשבונה שברא אותה עקרה. מצחיק, לא? ועכשיו יש לה כסף. מלא כסף. והיא הולכת לעשות איתו דבר אחד, רק דבר אחד. הכל כבר מתוכנן, איך היא תפדה את הכל למזומן ותכניס לדלי האמייל הענק שלה שבקצוות שלו תמיד יש שאריות של דבק שלא מתקלף. והיא תעשה מזה פסל. פסל מעיסת נייר. פסל אחד גדול של אסלה, כמו שיש במוזיאון המפורסם ההוא, נו, שם בחו"ל באחת מהאירופות האלה. וזאת תהיה הנקמה שלה, הנקמה המתוקה שלה, ואז סוף סוף, ואז אולי, אבל לא ממש בטוח, אולי רק אז היא תצליח שוב לחייך.

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביגיל לאפין גרא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s